מי אוחז בהגה?

מונח שלא הוגדר בפוליסת הביטוח השאיר פתח לתביעה. המחוזי התערב במסקנות השלום ובחן האם הפער בין מי שנרשם בפוליסה כנהג עיקרי לבין מי שנהג בפועל, מצדיק הפחתה יחסית של תגמולי הביטוח.

אחד המשפטים, היותר שכיחים במחוזותינו, נשמע בערך כך "יש לנו סבלנות, חכו לערעור…". אחר כך מגיעים הפרשנים ומוסיפים "אבל ערכאת הערעור אינה מתערבת בעניינים עובדתיים שנקבעו בערכאה הראשונה…", והמהדרין מסכמים שערכאת הערעור  אמנם מוגבלת בהתערבות בעובדות, אך היא חופשיה לחלוטין להסיק מאותן עובדות מסקנות שונות מאלה שהסיקה הערכאה הראשונה.

המקרה שלפנינו ממחיש זאת היטב.

אביאל רכש רכב אותו רשם על שם בתו, מאיה. הביטוח המקיף לרכב נרכש על ידי אביאל, באמצעות האינטרנט, מאת ישיר איי.די.איי חברת הביטוח.

לאחר שאביאל מילא את טופס הבקשה לביטוח, וזו אושרה, נשלח אליו טופס אישור פרטים; טופס זה אושר על ידו ובו צוין כי כל נהג מורשה לנהוג ברכב, בכפוף לתנאים מסוימים. עוד צוין בטופס, בסעיף שכותרתו "מורשים לנהוג", כי הנהג העיקרי הוא אביאל (עם זאת, הטופס לא הגדיר מהו נהג עיקרי).

תגמולים מופחתים

באחד הימים, שעה שמאיה נהגה ברכב, נפגע הרכב בתאונת דרכים ונגרם לו אובדן גמור. אביאל פנה למבטחת בדרישה לשפותו על נזקיו. אולם האחרונה, מצדה, סירבה לשלם את מלוא סכום הנזק בטענה שהבת היתה הנהגת העיקרית ולא אביאל.

לאחר שקיבל את התגמולים החלקיים (בשיעור 60%), פנה אביאל לערכאות בדרישה לפצותו בגין יתרת הסכום וכן בגין שכירות רכב חלופי והשתתפות בהוצאות ההליך הפלילי שהתקיים כנגד בתו שנהגה ברכב.

בבית המשפט התגוננה חברת הביטוח וטענה כי בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, מאחר שאביאל הצהיר על היותו "נהג עיקרי", ובפועל הוברר כי הנהג העיקרי היתה בתו, היא זכאית לשלם תגמולי ביטוח מופחתים.

שופטת בית משפט השלום אימצה את עמדת המבטחת וקבעה כי הנהגת העיקרית ברכב היתה בתו של אביאל, ועל כן נדחתה תביעתו.

אביאל לא אמר נואש והגיש ערעור; התיק הונח על שולחנו של השופט רפי כרמל מבית המשפט המחוזי בירושלים.

מבוטח עיקרי

בבית המשפט חזרה המבטחת וטענה, בין השאר, כי אביאל הבין את משמעות המונח נהג עיקרי ועל בסיס הצהרתו נערכה הפוליסה. בית משפט השלום, הבהירה האחרונה, קבע כממצא עובדתי כי לא אביאל היה הנהג העיקרי ברכב, אלא מאיה בתו ולו היתה האחרונה המבוטחת העיקרית, דמי הפוליסה אותם היתה משלמת היו גבוהים יותר.

לאחר שבחן את המקרה החליט השופט כרמל לדחות את טיעוני המבטחת ולקבל את הערעור.

בית משפט השלום, מציין השופט בפתח הדברים, הגיע למסקנה שהוכח כי אביאל אינו הנוהג העיקרי ברכב, זאת על סמך שיחה שנערכה בין נציגת חברת הביטוח לבין אביאל ובתו.

אולם, מתמלול אותה שיחה, מדגיש השופט, עולה כי האחרון ציין שבתו נוהגת  רק  ברכב זה (שכן הוברר בראיות כי בבעלותו רכב נוסף) ומשמעות זו אינה סותרת את טענתו לפיה הוא הנהג העיקרי ברכב כפי שהצהיר.

תשובה זו מתיישבת עם היותו נהג עיקרי ברכב אחד, והעובדה שבתו נוהגת אך ורק ברכב זה אין פירושה, בהכרח, שהבת היא הנהגת העיקרית, אלא שמשמעותו "כשבתו נוהגת, היא נוהגת ברכב זה".

לדברים אלה, מבהיר השופט, לא באה כל ראיה סותרת והחלטת בית משפט השלום נסמכה אך ורק על כך.

בין קבילות טכנית למהותית

השופט מוסיף כי קלטת השיחה לא הומצאה מעולם ונציגת המבטחת אשר ניהלה אותה לא הובאה לעדות. לצורך קבילות שיחה מוקלטת כראיה, מזכיר השופט, יש להמציא את הקלטת, שכן זו הראיה הטובה ביותר והתמליל אינו אלא כלי עזר.

יש להוכיח קבילות מבחינה טכנית – הוכחת אמינותו הטכנית של סרט הקלטה וקבילות מהותית – דהיינו קבילות התוכן. בענייננו, הדבר לא נעשה. אמנם אביאל לא התכחש לקיום השיחה ולכך שהיה אחד הדוברים באותה שיחה, אך לא ניתן לדלג על הכללים החלים לצורך קבילות שיחה מוקלטת כראיה לאמיתות התוכן.

בשולי הדברים, וברוח פרשת סלוצקי, מוסיף השופט כי נציג חברת הביטוח, אשר הובא לעדות, התקשה להגדיר באופן ברור מיהו נהג עיקרי בפוליסה וכי עדותו לא הציבה תשתית לכך שלו היתה מאיה מוצגת כנהגת עיקרית, היתה נכרתת פוליסה בתנאים אחרים כנדרש בסעיף 6(א) לחוק חוזה ביטוח.

לאור האמור, התקבל הערעור והתיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך המשך דיון בשאלה גובה הנזק (בלבד).