076-8845402 
מבוטח תבע מהמבטחת את ההפרש שבשכר טרחת השמאי. בית המשפט בחן את ההתנהלות שהובילה להשקעת משאבים הגדולה מהסכום הנתבע.
בתורה נאמר: לא תכירו פנים במשפט כקטן וגדל תשמעון. בתלמוד הוסיפו על כך עוד נדבך שכולנו מכירים: דין של פרוטה כדין של מאה. בפועל, בתחומי חיים רבים, נראה כי במקרים לא מעטים ולמרבה הצער, ניתן משקל רב (ולעיתים רב מידי) לסכומים העומדים על הפרק, כאשר תחושת הצדק נסוגה מעט לאחור.
לא כך במקרה שלפנינו.
באחד הימים נגרם נזק לרכבו של בני כתוצאה מתאונה. הרכב היה מבוטח אצל ש. שלמה חברה לביטוח; האחרונה הכירה באחריות למקרה אולם הסכימה לשלם לבני רק תגמולים חלקיים.
המחלוקת בין הצדדים הגיע לערכאות והתיק הונח על שולחנה של השופטת שרון הינדה מבית המשפט השלום בתל אביב.
במהלך הדיון התברר כי הסכומים השנויים במחלוקת הינם סך של 203 שקל בגין ההפרש בין סכום שכר טרחת השמאי הנתבע לבין הסכום ששולם בפועל; וכן סך של 1,000 שקל בגין אובדן זמן, נסיעות, טלפונים ועוגמת נפש.
לאחר ששמעה את העדויות ובחנה את הראיות הגיעה השופטת למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
שכר טרחה סביר
הסוגיה שבמחלוקת, מבהירה השופטת בפתח הדברים, נעה במתח שבין עיקרון הקטנת הנזק לבין עיקרון השבת המצב לקדמותו; כאשר התפישה היא כי מחד חברת הביטוח אינה חייבת לאשר תשלום כל שכר טרחה המונח לפתחה והוא חייב להיות בגבולות הסביר והמקובל, ומאידך אין מצופה מהניזוק לערוך סקר שוק של שכר טרחת שמאים בכל פעם שיזדקק לשירותי שמאות.
בשים לב להנחיות משרד האוצר והגישה הרווחת בפסיקה, ממשיכה השופטת, הניזוק זכאי להחזר תשלום ששילם לשמאי, עם המצאת חשבונית מס כדין, וכי על שכר הטרחה להיות הוגן וסביר. השופטת מזכירה את דרישה הפסיקה לפיה חשבון שכר הטרחה יפרט את הפעולות שנעשו לצורך עריכת חוות הדעת כאשר, מנגד, נדרש מחברת הביטוח הטוענת כי השכר הנתבע חריג, להסביר מדוע לא אישרה את התשלום ולהצביע על טווח שכרי הטרחה וכיצד השכר הספציפי –נשוא התביעה – גבוה מהם משמעותית.
מן הכלל אל הפרט.
בני, מציינת השופטת, תמך את תביעתו בחוות דעת השמאי הכוללת חשבון שכר טרחה, המפרט את ההוצאות שנדרשו, ואף צירף קבלה בגין תשלום מלוא שכר הטרחה. זאת ועוד, עדות השמאי היתה מפורטת דיה, בהירה ועקבית ולא נסתרה, ומשכך עמד בני בנטל המוטל עליו להוכיח ההוצאה.
ברם, המבטחת, מצדה, הסתפקה בחקירת השמאי של בני ולא הגישה כל ראיה באשר לטווח שכרי הטרחה הנדרש על ידי שמאים או כל ראיה אחרת ממנה ניתן ללמוד כי שכר הטרחה הנדרש בעניינינו גבוה בצורה משמעותית.
לא מצאתי בטענות חברת הביטוח, קובעת השופטת, הסבר מניח את הדעת מדוע לטעמה דרישת תשלום הוצאות האמורות אינה סבירה; בנוסף, לא מצאתי בטיעוני האחרונה גם דבר וחצי דבר לגבי האופן שבו היא הרימה את הנטל המוטל עליה.
לא התאמצה להוכיח
במקרה דנן, המדובר בתביעה על סכום זעום, שלהוכחתו נדרשה השקעת משאבים גדולה גבוה בהרבה מהסכום הנתבע עצמו, והטרחת המבוטח, השמאי מטעמו ובא כוח וניצול זמנו של בית המשפט, מבלי שחברת הביטוח עשתה מאמץ ולו הקטן ביותר להוכיח את טענותיה מלבד הפנייה לפסיקה שאף בדרישותיה לא עמדה.
ככל שהמבטחת, מציינת השופטת, סברה כי מדובר בהליך שמן הראוי לנהלו ולהביא למיצוי זכויותיה הדיוניות מטעמים עקרוניים או בשל השלכות רוחביות של תוצאותיו או מכל סיבה אחרת, ראוי היה כי היא תתכבד ותיערך בהתאם ולא תסתפק בהעלאת טענות סתמיות ובלתי מבוססות למידה שתצלחנה.
לאור האמור קובעת השופטת הינדה כי יש לקבל את התביעה בגין הפרש שכר טרחת השמאי.
הסתמיות שנקטה המבטחת
ומה באשר לאובדן זמן, נסיעות, טלפונים ועגמת נפש?
בתי המשפט, מזכירה השופטת, אינם מרבים בפסיקת פיצויים בגין נזקים נלווים כגון עוגמת נפש במקרים מסוג זה, על מנת שלא לעודד הצפה של תביעות בגין נזקים "צדדיים" הנובעים מאירועים שכיחים, אגב פעולה שהסיכון בה גבוה ונלקח מראש על ידי מי שבוחר לנהוג ברכב. במקביל, בני לא הגיש ראיה כלשהי להוכחת ההוצאות הנלוות ועל כן מקובלת עליי עמדת המבטחת כי האחרון לא הוכיח רכיב זה ואני דוחה התביעה ככל שהיא נוגעת לרכיב זה.
יחד עם זאת, מבהירה מיד השופטת, נראה כי המדובר למעשה בעתירה לפסיקת תשלום שיהיה בו ביטוי לטרחה שנגרמה למבוטח כתוצאה מהצורך לפנות להליך משפטי, שהיה נחסך לו שילמה המבטחת את מלוא הפיצוי. דרישה זו מוצדקת לדעת השופטת וניתן לתת לה ביטוי בדרך של פסיקת הוצאות משפט, בייחוד לאור הסתמיות שנקטה חברת הביטוח בניהול הגנתה.
לאור האמור חייבה השופטת הינדה את ש. שלמה לשלם לבני סך של 203 שקל, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית אגרת בית משפט וכן שכר עדות השמאי בסך 750 שקל + מע"מ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 שקל.
יצירת קשר:
משרד עורכי דין עודד שטרנברג
טלפון: 076-8845400
פקס: 076-8845401
