חומרים מקצועיים סוכנויות ביטוח

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כי תנאי או סייג לחבות המבטח או היקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בהבלטה מיוחדת.

העליון הבהיר את משמעות הסעיף וקבע בפרשת ישר מנשה כי "חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, מחובתה להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בין היתר אמור הדבר במקרים שבהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו. אין די להתנות את חבות החברה במקום שיגרתי כלשהו שבפוליסת הביטוח בין "האותיות הקטנות" הרגילות".

מכל מקום חובת הווידוא, כפי שנקבעה בעליון הנו נושא הנתון, בסופו של יום, להחלטת השופטים ולשיקול דעתם והמקרה הבא מדגים זאת היטב.

חברת סא"ל היא חברה העוסקת בשיווק ביצים, ובתקופה הרלבנטית היו בבעלותה שישה כלי רכב, לרבות משאית המבוטחים בהפניקס. באחד הימים נגנבה אחת המשאיות למרות שהייתה מותקנת בה מערכת איתור של איתוראן וזאת משום שהמערכת נוטרלה בידי "משתמש חוקי" שהחזיק בקוד ההפעלה. כאשר פנתה החברה לפניקס סירבה האחרונה לשלם את תגמולי הביטוח על בנימוק שהמשאית נגנבה תוך מעורבות של הנהגים – אירוע המוחרג מכיסוי ע"פ הפוליסה.

בית המשפט השלום בפניו הובאה המחלוקת קבע בפסק דינו כי בנסיבות הוכח כי החריג הקיים בפוליסה הנ"ל התקיים. בית המשפט דחה את טענת חברת סא"ל כי הפוליסה לא הומצאה לידיה וקבע כי הוכח שהפוליסה נשלחה ואף הגיעה לידיו של מנהלה. בית המשפט הוסיף כי גם אם המבוטחת לא קיבלה את הפוליסה, לא היה בכך כדי לשנות, שכן הוכח באמצעות חוות דעת מומחה כי לא הייתה לה כל אפשרות לבטח את המשאית בפוליסה שאינה מחריגה מכיסוי מצב של גניבה בידי עובד.

חברת סא"ל לא ויתרה והגישה ערעור; התיק הונח על שולחנם של השופטים רפאל יעקובי, עירית כהן ואביגדור דורות מבית המשפט המחוזי בירושלים.

מקובלת עלינו, מציינים השופטים בפתח הדברים, קביעתו של בית משפט השלום כי התקיימו נסיבות הסייג לחבות שעניינו גניבה על ידי עובד או בשיתוף עמו. נותר, אפוא, לדון בשאלה האם יש לקבל את טענות חברת סא"ל כנגד זכותה של הפניקס להסתמך על סייג הגניבה בידי עובד.

על פי הפסיקה, מזכירים השופטים, על המבטח חלה החובה להוכיח שהמציא את הפוליסה למבוטח ושזו אכן הגיעה לידיו. במקרה דנן תצהירו ועדותו של מנהל החברה אינם כוללים כל אמירה או אישור לכך שקיבל בעבר פוליסות ולא היה מקום לקבוע בעניין זה עובדות המבוססות על אישורו. יתרה מכך, גם הפניקס וגם סוכנות הביטוח לא הביאו לעדות את העובדים אשר היו מעורבים בהנפקת הפוליסה ובשליחתה אל חברת סא"ל, ולמעשה לא הציגו כל ראיה למשלוח הפוליסה דנן או משלוח כל פוליסה אחרת בעבר.

זאת ועוד, ממשיכים השופטים, במכתב דרישת התשלום, שהתקבל אצל חברת סא"ל, צוין "מצ"ב ביטוח מקיף", אך לא ניתן ללמוד ממנו מהו אותו "ביטוח" שצורף והאם מדובר בפוליסה המלאה, ברשימה או שמא בפועל לא צורף דבר. בהעדר כל ראיה אחרת, קובעים השופטים, לא די במכתב הדרישה – בפרט על רקע עדותו של מנהל החברה כי לא קיבל את הפוליסה – על מנת לקבוע כי הפניקס עמדה בנטל להוכיח את המצאת הפוליסה כנדרש. בנוסף, מדגישים השופטים, לצורך קיומה של "חובת הווידוא" אין המבטח יוצא ידי חובתו בהכללת אותם סייגים בפוליסה ובהדגשתם כנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, ועליו לציין בפני המבוטח כבר בזמן כריתת חוזה הביטוח את דבר קיומם של הסייגים. במקרה דנן, שעה שלא הוכח על ידי הפניקס או סוכנות הביטוח כי במועד כלשהו הופנתה חברת סא"ל לקיומו של הסייג לפוליסה, לא ביחס לפוליסה של המשאית מושא ההליך ולא ביחס לכל פוליסה אחרת בעבר, לא היה מקום לקבוע חזקה לפייה נציגי החברה היו מודעים לקיומו של סייג זה. על כן, מבהיר המחוזי, גם אם לא הייתה לחברת סא"ל אפשרות לבטח את המשאית בפוליסה שאינה כוללת את הסייג של גניבה במעורבות עובד, הידיעה על אודות קיומו של סייג זה הייתה עשויה להשפיע על האופן בו בחרה האחרונה לכלכל את צעדיה בנוגע להפעלת המשאית, שעל פי הנטען הייתה נכסה העיקרי של החברה.

טרם סיום מזכירים השופטים במאמר מוסגר סוגיה חשובה נוספת: החובה לוודא כי המבוטח ער לסייגים שבפוליסה חלה גם על סוכן הביטוח, והפרתה מהווה הפרה של חובת הזהירות שחב הסוכן כלפי המבוטח.

בסופו של דבר התקבל הערעור שהגישה המבוטחת כנגד חברת הפניקס ונקבע כי על האחרונה לשלם את תגמולי הביטוח המגיעים עפ"י הוראות הפוליסה.

עא (י-ם) 10356-05-16 סא"ל שיווק ביצים בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ