בעולם כולו, ישנם כיום למעלה מ 220 מיליון חולי סוכרת, מדובר במחלה המופיעה באיטיות ולעיתים קרובות מתגלה בבדיקות דם מקריות ומשפיעה השפעה מכרעת על אורח החיים.
בעשור האחרון עולה, מעת לעת השאלה בדבר הקשר הסיבתי בין מצב סטרס ( דחק נפשי ) להתהוות והתפרצות מחלת הסוכרת. ואומנם, ישנם מחקרים המראים קשר משמעותי בין אירוע דחק נפשי לבין התפרצות מחלת הסוכרת. מחקרים אלה פורסמו בעיתונות בין לאומית ובראשם מחקר שפורסם בשנת 2000 בכתב העת היוקרתי "Diabetes Care" שם הובאה לראשונה הוכחה מדעית לקשר זה.
ומה בין ההתפתחות בעולם הרפואה לבין הזכויות שלנו בביטוח הלאומי ? האם ניתן להראות כי מחלת סכרת שפרצה לאחר ויכוח קשה מהווה תאונת עבודה? כפי שנראה, מבוטח שחלה בסוכרת ולא ויתר לביטוח הלאומי הצליח לשכנע את בית הדין לעבודה כי ויכוח שפרץ במקום עבודתו גרם להתפרצות מחלת הסוכרת.
התובע היה מנהל בבית קפה, בבוקר שישי נכנסה לבית הקפה לקוחה מלווה בחברותיה והזמינה ארוחת בוקר, אולם משלא הייתה ארוחת הבוקר לשביעות רצונה סירבה הגברת לשלם עבור ארוחה הבוקר שהזמינה.
התובע ניגש לגברת לבירור סירוב התשלום ונקלע עמה לוויכוח קשה מאוד, ארוך סוער ובעל טונים גבוהים. היות ובעבר התובע לא נקלע לוויכוחים עם לקוחות בית הקפה ובהחלט לא וויכוח שכזה חש התובע השפלה, עלבון ורעידות בכל גופו. מיד לאחר הוויכוח ניגש התובע למשרדו כשהוא רועד ולא יכול היה לזוז במשך למעלה משעתיים.
מספר ימים לאחר הוויכוח הסוער לא ידע התובע מנוח והמשיך להיות נסער ושרוי בחרדה קיצונית, החל לסבול מטשטוש ראיה, עייפות מוגברת וירידה במשקל. לאחר כמספר שבועות התגלתה אצל התובע מחלת הסוכרת.
התובע פנה למוסד לביטוח לאומי וביקש שיכירו בו כנפגע עבודה. המוסד לביטוח לאומי בתגובה מסר לתובע שבכדי לזכות בהכרה כנפגע עבודה עליך להוכיח כי היה אירוע חריג בעבודה. המוסד לביטוח לאומי החליט כי האירוע איינו חריג ועל כן סירב להכיר בתובע כנפגע עבודה ודחה את תביעתו.
התובע לא אמר נואש ומחוסר ברירה פנה לבית הדין לעבודה בחיפה. המוסד לביטוח לאומי התנגד להגשת התביעה ובכתב הגנתנו טען כי לא ארע לתובע תאונת עבודה ואין כל קשר בין אירוע הוויכוח לבין מחלת הסוכרת של התובע. חרף התנגדות המוסד לביטוח לאומי העיד התובע על דוכן העדים בבית הדין וכן צרף עדים נוספים להוכיח את גרסתו ואמינות האירוע החריג שארע לו במקום עבודתו. רק לאחר הליך של שמיעת ראיות נקבע כי התובע אכן עבר אירוע חריג בעבודה.
כעת נותר לבחון את הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מחלת הסוכרת שהתגלתה אצל התובע. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו במקרים שכאלה ממנה בית הדין מומחה מטעמו על מנת שיבחן את קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין המחלה שפרצה אצל המבוטח. זה בדיוק מה שעשתה השופטת אשר מינתה מומחה אשר יקבע האם יש קשר סיבתי בין הוויכוח שהיה לתובע בבית הקפה לבין מחלת הסוכרת של התובע.
היועץ הרפואי בדק את התובע וקבע, תחילה, כי לא קיים קשר סיבתי בין הוויכוח של התובע לבין מחלת הסוכרת. התובע לא הסכים עם קביעת היועץ הרפואי והמשיך להילחם להוצאת צדקתו ופעל להפוך את חוות דעתו של היועץ הרפואי על פיה. ואכן, לאחר הליכים משפטיים ארוכים וממושכים, הסכים היועץ הרפואי עם עמדת התובע וקבע כי סביר להניח כי אלמלא אירוע הוויכוח בעבודה לא הייתה מחלת הסוכרת מתפרצת אצל התובע במועד בו התפרצה.
במסגרת פסק הדין שניתן בסוגיה, קבעה השופטת, כי קיים קשר סיבתי וסבירות של למעלה מ 50% לקשר בין האירוע בעבודה לבין מחלת הסוכרת וכי לתובע ארעה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק בכל הקשור למחלת הסוכרת.
מדובר בפסק דין תקדימי הקובע כי ניתן להכיר במחלת סכרת כתאונת עבודה. פועל יוצא מכך יהיה זכאי התובע להטבות כספיות בשווי של מאות אלפי שקלים המגיעות לו בדין ושהביטוח הלאומי לא היה משלם לו אלמלא ניהל מולם מערכה כה קשה וממושכת. אגב, המערכה טרם הסתיימה שכן הביטוח הלאומי (שאמור להגן עלינו ולשלם לנו בעת צרה…) הגיש ערעור על פסק הדין – שטרם התברר.