החרגת הנזק העצמי לרכב

למרות נהיגתו המסוכנת של המבוטח לא התקבלה טענתה של המבטחת כי הוא אינו זכאי לתגמולי הפוליסה

באחד הימים התבשר עמי (שם בדוי) על ידי רעייתו כי הוצא כנגדו צו הרחקה. כששמע את הבשורה נכנס עמי למונית שברשותו והחל בנסיעה איטית. שוטר שהגיע למקום סימן לו לעצור, אך עמי המשיך בנסיעה כך שהשוטר נאלץ לקפוץ על מכסה המנוע של המונית ובסופו של דבר לירות בעמי ולמרבה הצער להרגו.

במהלך אירועים מצמררים אלה המשיך הרכב בנסיעה בכביש ללא שליטה, פגע בתמרור ובעצמים נוספים עד שלבסוף נעצר בשולי שדה פתוח. למותר לציין כי לרכב, שבוטח בשירביט, נגרמו נזקים כבדים.

שירביט בדקה את הרכב באמצעות שמאי מטעמה והעריכה את הנזק בסך של 48,081 שקלים. עם זאת,  שירביט סרבה לשלם את תגמולי הביטוח בגין נזקי הרכב וזאת בנימוק כי עפ"י השתלשלות האירועים שלעיל, מדובר בגרימת נזק מכוון לרכב באופן השולל זכאות לפיצוי לאור סעיף 26 לחוק.

האם טיעונייה של שירביט שיכנעו את בית המשפט ? בואו ונראה.

המנוח לא התכוון לגרום לתאונה

תכליתו של סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח,  מזכירה השופטת קלמפנר נבון (בפניה נשמע התיק) היא לתת ביטוי לעקרון לפיו מבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח בגין גרימה מכוונת של נזק. הנטל להוכחת הטענה כי מקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח (המנוח), מוטל על כתפי המבטחת, שכן המדובר בטענת הגנה ובחריג לפוליסה.

ואולם, לדעת השופטת נבון, עיון בחומר הראיות אינו מראה כי למנוח הייתה כוונה לגרום לנזק לרכב.

השוטר העיד כי המנוח "נראה מבולבל, גמגם במפגש הראשוני שלי איתו" וכי המנוח נטל כדורים תוך כדי נסיעה. מהאמור, מדגישה השופטת, אך לא ניתן להסיק כי כוונת המנוח הייתה לגרום לנזקים נשוא התובענה, וודאי שלא במידת ההוכחה המוגברת הנדרשת מחברת ביטוח. יתרה מכך, אף בהנחה כי מדובר בנטילת כדורים תוך כדי הנסיעה, ממילא בתיק המשטרתי מצויה חוות דעת טוקסיקולוגית הקובעת כי לכדורים האמורים, אשר נמצאו ברכב לאחר מות המנוח, אין השפעה על הגוף או על ההתנהגות.

לפיכך קבעה השופטת נבון כי שירביט לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כוונה של ממש, בסופו של יום חויבה שירביט לשלם את מלוא תגמולי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; וכן בהוצאות משפט בסך 1,500 שקל  ובשכ"ט עו"ד בסך 5,500 שקל.