ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה הביא להכרה באובדן כושר עבודה מל

רחל, בת 48 כיום, עסקה בשנות העשרים לחייה בעבודות פקידות משרדיות וכן בהנהלת חשבונות בדרגה בסיסית (סוג 1).

לאחר שנישאה והקימה את ביתה, הפסיקה רחל לעבוד בעבודה משרדית ועסקה בטיפול במשק הבית ובטיפול בילדיה – אחד מהם היה חולה והצריך טיפול מורכב ויחודי.

לאחר שנים רבות מחוץ לשוק העבודה, החליטה רחל לחזור ולעבוד בעיסוקה, אלא שהתברר כי התקופה הארוכה בה רחל לא עבדה הייתה בעוכריה והידע הבסיסי שלה לא הספיק עוד למציאת עבודה בעיסוק זה.

בנסיבות אלה שינתה רחל את עיסוקה והחלה לעבוד כדיילת מכירת ברשתות שיווק – עבודה פיזית שכללה עמידה ממושכת ומאמצים פיסיים לרבות סידור מוצרים על מדפים. רחל התמידה בעבודתה זו במשך 10 שנים ברציפות, עד שארעה לה תאונת עבודה שגרמה לה לפגיעה קשה בגב ובעצבוב הנוגע לשלפוחית השתן. רחל נאלצה להפסיק את עבודתה שהפכה עבורה לבלתי אפשרית.

עם הפסקת עבודתה פנתה רחל לקרן הפנסיה בה היא מבוטחת בביטוח אי כושר עבודה (פנסיית נכות) וביקשה כי יכירו בה כמי שאיבדה את כושר עבודתה באופן מלא.
ואומנם, בשלבים הראשונים, קרן הפנסיה הכירה ברחל כמי שנמצאת באי כושר עבודה מלא וזאת לתקופה של 24 חודשים.

בתום תקופה זו החליטה קרן הפנסיה להפנות את רחל לוועדה רפואית מטעם הקרן שקבעה כי מצבה של רחל אינו מאפשר חזרה לעבודתה כדיילת מכירות, אך היא יכולה לשוב ולעבוד במשרה משרדית שאינה מצריכה עבודה פיזית. גם ערעור לוועדה העליונה של קרן הפנסיה לא צלח ועמדת הקרן נותרה בעינה.

רחל פנתה למשרדנו.

לאחר שקראנו את מלוא התיעוד הנוגע למצבה הרפואי והתפקודי של רחל ולאחר ששמענו ממנה את כל הרקע התעסוקתי שלה, פעלנו באופן מידי להגשת ערעור לבית הדין לעבודה. במסגרת הערעור הדגשנו כי לאור מצבה הרפואי והתפקודי של רחל, אין באפשרותה לשוב לעיסוקה, או לכל עיסוק סביר אחר התואם את הכשרתה או השכלתה או ניסיונה.

במסגרת הערעור טענו בהרחבה כי קביעת קרן הפנסיה לפיה רחל יכולה לעבוד בעבודה משרדית, הנה שרירותית, בלתי סבירה, בלתי מידתית, מתעלמת מפרק הזמן הממושך בו רחל כלל לא עבדה בעיסוק זה. עוד הדגשנו כי קביעה שכזו אינה תואמת את מצבה הנוכחי של רחל ומתעלמת מההיסטוריה התעסוקתית שלה בשנים שקדמו לתאונה בעטיה נגרם לה אי כושר העבודה.

קרן הפנסיה מצידה הגישה כתב הגנה בו חזרה באופן נוקשה ובלתי מתפשר על עמדתה לפייה רחל אינה זכאית לתגמולי ביטוח וזאת, היות ויש באפשרותה לשוב ולעבוד בעבודה משרדית המהווה עבורה עיסוק סביר.

כאן המקום לעצור לרגע ולהסביר כי בערעור על החלטת ועדה עליונה של קרן הפנסיה, בית הדין נוטה שלא להתערב בעניינים שברפואה ומתמקד בטיעונים משפטיים.

ואומנם, לאחר שהתקיים דיון ממושך בערעור ולאחר שהגשנו סיכום טענות, ניתן פסק דין במסגרתו קיבל בית הדין את עמדתנו וקבע באופן תקדימי כי על הוועדה הרפואית העליונה של קרן הפנסיה להתייחס בהחלטתה לכך שרחל לא עסקה בעבודה משרדית, או בניהול חשבונות מזה שנים רבות – ומכאן, כי לא מדובר בעיסוק סביר עבור רחל.

בהתאם לפסק הדין התכנסה הועדה העליונה של קרן הפנסיה וקבעה כי רחל נמצאת באי כושר עבודה מלא וכי אין עבורה עיסוק סביר (שכן עיסוקה המשרדי, בראשית שנות עבודתה, אינו רלוונטי עוד לאור קביעת בית הדין).

מאחר ומצבה של רחל קבוע (במקרה הטוב), משמעות קביעת בית הדין הנה כי רחל תהיה זכאית לתגמולי ביטוח ושחרור מתשלום פרמיות (גמולים) עד לתום תקופת הכיסוי הביטוחי (גיל 67).

מקרה זו מהווה דוגמא נוספת לכך שמיצוי הליכים באופן מושכל יכול לשנות את חייכם מקצה לקצה ולאפשר לכם לממש זכויות באופן מלא שיבטיח ויאפשר לכם ולבני משפחותיכם להמשיך את חייכם בצורה מכובדת וראויה.