תאונת עבודה ארעה שבועות לפני גיל פרישה

רבים מהאנשים שהגיעו בשעה טובה לגיל השלישי נאבקים במערכת על היותם שקופים ובלתי נחוצים. מעבר להיותם הורינו, סבינו ומכרנו הם נחוצים – אפילו מאד מאד נחוצים לנו כאוכלוסייה במובנה התרבותי, ההשכלתי, הפיזי והחינוכי. והם זקוקים לנו.

אולם, למרבה הצער, ישנה נטייה גם לגופים הממשלתיים להסיר ידיהם מאנשי הגיל השלישי – אלה שהגיעו ועברו את גיל הפרישה. כל זאת ללא התייחסות לרצונם/ן להמשיך בעבודה, למי שהם/ן, פועלם/ן וצרכיהם/ן.

כך קרה לפאול, עולה מברזיל שעובד בתחום הנדסת תעשייה. פאול עבד במפעל ייצרני כ 15 שנה ובחודש העבודה האחרון לפני הגיעו לגיל הפרישה, בעת שטיפל באחת ממכונות המפעל, נשמט חלק מהמכונה, פגע בידו וגרם לקטיעת 3 מאצבעותיו.

הליך השיקום היה קשה ופאול הפך למרבה הצער מאיש עבודה פעיל, חיוני, ושמח לנכה, מוגבל, סובל מכאבים ואף מצבו הנפשי התערער.

פאול פנה למשרדנו וביקש שנסייע לו במימוש זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי.

בשלב הראשון ולאחר שלמדנו וריכזנו את כל החומר הרלוונטי, פנינו בשמו של פאול לביטוח הלאומי ודאגנו לכך כי המוסד יכיר במקרה של פאול כתאונת עבודה. ואכן הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ובהמשך ולאור תיעוד רפואי שדאגנו שיוצג בפניו ולאחר התייצבותנו בוועדות רפואיות, נקבעה לפאול נכות יציבה/צמיתה בשיעור של 50%.

עם זאת, הוועדה הרפואית סירבה להפעיל בעניינו של פאול את תקנה 15.

תקנה 15 מהי- מדובר בתקנה המאפשרת את הגדלת שיעור הנכות הרפואית בעד 50% !!!

ומתי מופעלת התקנה ? ובכן, כאשר נקבעת דרגת נכות רפואית צמיתה לנפגע עבודה, הרי שאם נכות זו משפיעה על היכולת שלו לחזור לעבודה בה עבד לפני הפגיעה ואם הנכות גרמה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו, יכולה הועדה להגדיל את דרגת הנכות הצמיתה עד כדי מחצית מדרגת הנכות שנקבעה לו (לדוגמא נכות רפואית בשיעור 30% יכולה לעלות לדרגת נכות יציבה של 45% לאחר הפעלת תקנה 15).

ועדת הערר בפניה הופענו בעניינו של פאול סברה כי מאחר והוא נפגע בסמוך לגיל הפרישה, הרי שממילא הוא לא היה ממשיך לעבוד אף אלמלא התאונה ועל כן אין להפעיל בעניינו את תקנה 15.

בקביעתה, לא התייחסה כלל הועדה לאיש שעמד מולה ולכוונתו (לפני התאונה) להמשיך ולעבוד עוד שנים רבות לאחר הגיעו לגיל הפרישה. פאול היה זקוק לכך מעצם אופיו ובשים לב לכך כי היה עולה חדש שלא צבר מספיק זכויות פנסיונית כדי להבטיח את עתידו לאחר הגיעו  לגיל הפרישה.

אנו סירבנו להשלים עם קביעת ועדת הערר ופעלנו עפ"י בקשתו של פאול להגיש ערעור/תביעה מפורטת בעניין לבית הדין לעבודה. לא ייתכן, טענו, שוועדה הבודקת איש איש לגוף העניין לא תתייחס לאדם העומד מולה, אלא לנסיבות ה"יבשות" משמע, לגילו. את טיעוננו תמכנו בפסיקה מתאימה.

ואומנם ולמרבה השמחה, בית הדין קיבל את מלוא טענותינו והורה בפסק דינו להחזיר את הנושא לוועדה, על מנת שתשוב ותדון בעניינו של פאול, תוך שקילת נסיבותיו האישיות.

בדיון הנוסף שהתקיים בוועדה הרפואית לאחר פסק הדין, נאלצה הוועדה לדון על פי אמות המידה שנקבעו על ידי בית הדין. בנסיבות אלה חזרה בה הוועדה מהחלטתה הקודמת , אישרה את הפעלת תקנה 15 במלואה בעניינו של פאול והגדילה את אחוזי הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לו ב-50% ולכן העמידה את נכותו הכוללת של פאול על שיעור של 75% לצמיתות.

ההתעקשות על מיצוי מלוא הזכויות של פאול ופנייתנו לביה"ד לעבודה, הביאה להגדלה משמעותית בקצבת הנכות החודשית שפאול יקבל עד סוף ימיו, ומהווה תקדים חשוב לגבי זכויות עובדים שנפגעו בסמוך להגיעם לגיל הפרישה.